<h1>או"ז הלכ' ערב יוה"כ סימן רע"ז</h1>
<h2>דף פג.</h2>
ורגילין לאכול היטב ומאכלים טובים כדאמר פר"ק דכתובות [ד', ע"ב] בין כך ובין כך לא יבעול לא בע"ש ולא במוצ"ש בשלמא בערב שבת משום חבורה אלא מוצאי שבת אמאי לא א"ר זירא גזירה שמא ישחוט בן עוף א"ל אביי אלא מעתה יוה"כ שחל להיות בשני בשבת ידחה גזירה שמא ישחוט בן עוף שצריכין להרבות בסעודה אחר השבת שהוא ערב יוה"כ וכו' הא למדת שהיו מרבין בסעודה ערב יום הכפורים. ואמרי' במדרש עבד הגמון רצה לקנות דג גדול ובא חייט אחד ישראל וקנאו ביוקר שלח ההגמון אחריו ושאלו על מה עשית הדבר הזה א"ל אדוני ערב יום הכפורים ויום מחילה וסליחה הוא לנו ולכך פזרתי הוני לקנותו ופטרו ההגמון לשלום. הלכך אנו נוהגין להרבות בסעודה בעיוה"כ ואוכלים סעודה המפסקת מבעו"י שהשמש זורח. והיכא שהפסיק בערב יוה"כ ועדיין הוא יום ולא אסר עצמו בפירוש באכיל' ושתייה אלא כך בסתם עמד משלחנו ולא היה בדעתו לאכול יותר אם אח"כ נמלך ורצה לאכול ולשתות הרשות בידו כההיא דאיכה רבתי ר' יהודה בן בתירה אזל לנציבין בערובת צומא רבא אתא ריש כנישתא לאזמוניה א"ל כבר אכלי ופסקי לי א"ל אשגח עלי דלא לימרו אינשי ההוא לא אשגח עליה אזל עימיה ואכל מן כל עיגול חד פתית ואכל מן כל תבשיל חד פס ושתה מן כל כוס וכוס חד כוס ש"מ אע"ג דפסיק אכל ויש לך לומר שכשאכל בבית ההוא ריש (גלותא) [כנישתא] עדיין לאחר שאכל (הוא) [היה] יום וכן פר"ח.
